בן הדסה ויצחק, נולד ביום ט' בתמוז תרפ"ח 23.6.1928)) בתל-אביב. את שנותיו הראשונות חי בראשון-לציון ובגדרה, בבית סבו, הביל"וי בנימין פוקס. בעודו ילד רך נתייתם מאביו, שהיה מורה ושליח הקרן-הקיימת-לישראל. הצטיין ברגש חברות עמוק ובעמידה לימין החלש. חינוכו בבית-החינוך לילדי עובדים, בתנועת "המחנות העולים" ובקיבוץ גבעת השלושה קירבהו לרעיון חיי הקיבוץ. מבית-הספר החקלאי על שם כדורי עבר לחיי הכשרה מגויסת בקבוצת גבע ומשם להכשרה בקיבוץ כפר גלעדי. אחרי יום עבודה מפרך הירבה לקרוא בערבים ושקד על לימודיו המקצועיים. הוא אהב את הטבע, היה קשור אל השדה והמרחב, אהב לטייל, לטפס בהרים, ליהנות מיפי-הנוף. יוסף היה פעיל בחיי החברה בהכשרה, חבר ועדת התרבות, אבל את רוב עתותיו הקדיש לאימונים צבאיים, לאחר שמונה מפקד כיתה בפלמ"ח ומדריך בנקודות הצפון. במכתב ששלח מקורס למפקדי כיתות לחבריו בהכשרה כתב יוסף: "מתיחות איומה היתה מרחפת על פני כל - - - אנו הושלכנו לתוך הים הגועש, אבל זקופי-קומה ונכונים לכל, להשיב שוק על ירך. אין לכפר על הדם אלא בדם, זוהי הדרך היחידה שהועמדנו בה. זו השפה הברורה ביותר לשכנינו וננסה להבהירה במיטב יכולתנו". קבוצת ההכשרה שלו התמזגה עם קבוצת "החלוץ" מדרום-אפריקה, ועלתה להתישבות-קבע במעיין ברוך.

בפרוץ המלחמה שירת כמ"כ בגדוד השלישי של הפלמ"ח (חטיבת "יפתח") ונטל חלק בפעולות הגדוד ביניהן הניסיון השני לכיבוש משטרת נבי יושע. מצודת משטרה זו חלשה על צומת הדרכים של כביש הצפון ונמסרה לערבים ביום 15.4.1948, עם הפינוי הבריטי מהאזור. התקפה ראשונה לכיבוש המצודה נכשלה. ההתקפה השנייה על משטרת נבי יושע נערכה בליל 19-20 באפריל 1948. החבלנים פרצו את הגדרות, קרבו לבניין והחלו להניח את חומר הנפץ. תוך כדי כך התגלו והושלכו רימונים לעברם שגרמו נפגעים. פינוי הנפגעים עיכב את הפיצוץ ובינתיים נפגעו לוחמים נוספים, לרבות החבלנים, והמטען לא הופעל. עם עלות השחר ניתנה הוראה לסגת. הנסיגה בוצעה תוך לחימה בכוחות אויב ניכרים שהוזעקו למקום ולכוח היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל יוסף ביום י"א בניסן תש"ח 20.4.1948)), והובא למנוחת-עולמים ביום י"א באייר תש"ח 20.5.1948)), בנבי יושע.

המצודה נפלה בידינו ב17.5.1948-. בקרבות לכיבושה נפלו 28 לוחמים ושמה הוסב ל"מצודת כוח".