בן חנה ורפאל. נולד ביום ב' בטבת תשכ"ו (25.12.1965) ברמת השרון, בן זקונים להוריו. היה ילד אוהב מרחבים ושוחר חופש אישי, המרבה בטיולים ברחבי הארץ. זכה בכינויי חיבה שונים בפי בני משפחתו, כגון גיתי וטייצ'יק. למד בבית-הספר היסודי 'אורנים' והמשיך ללמוד בבית-הספר החקלאי 'כדורי'. גיתי כתב שירים רבים, המצויים בעיזבונו הספרותי בבית הוריו. הוא היה בעל אישיות עצמאית ונרתע ממסגרות כפויות. בן מסור ואוהב להוריו, שהתייחסו אליו כאל ידיד נפש.

בינואר 1984 התנדב לשירות בצה"ל, לאחר מאבק בעניין סעיף המשקל, והוצב לשרת תחילה בחיל האוויר בקריה. אולם הדבר היה למורת רוחו והוא הוסיף להיאבק על מעבר למקום יותר קרבי. לאחר שהועבר לבסיס חצרים, קיבל את האחריות על מעבדת הווידאו, שם יזם ופיתח שיטות שהביאו לייעול העבודה. גיתי אהב את שירותו ולאחר שעלה במשקל חויל. היה חייל מצטיין וזכה בתעודות הצטיינות. מפקדיו ניסו לשכנעו להצטרף לשירות בצבא הקבע, אולם מסגרת זו לא משכה את לבו.

לאחר שחרורו מצה"ל למד באוניברסיטת בר אילן. טיולים היו הדבר העיקרי בחייו. שלוש שנים לפני נפילתו הכיר את חברתו שרה והיא הרבתה לטייל עמו. בטיוליו אהב במיוחד את אזור ים המלח. הוא החל לעבוד, אולם העבודה היתה בעיניו רק עיסוק המאפשר לממן טיולים, שהם העיקר. יחס מיוחד היה שמור עימו לילדים, שבחברתם 'השתולל' כמו ילד. ארבעת אחייניו אהבוהו מאוד.

גיתי נפל בקרב ביום כ"ח אדר תשנ"ג (20.3.1993) בעת סיור לאורך צירי תנועה סמוך לכפר בורוקין בשומרון. הרכב שבו נסע עלה על מארב מחבלים. גיתי ירד מיד מהרכב, הסתער על המחבלים והצליח להבריחם ובכך הציל את חבריו לסיור. גיתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הוא הועלה לדרגת סמל-ראשון לאחר מותו. הניח הורים, אחות - אופירה ואח - בועז.

המורה להיסטוריה מבית-הספר 'כדורי' ציין במכתב תנחומים למשפחה את תרומתו החיובית ואת התעניינותו בתחומים נוספים. כן ציין את היותו בעל עקרונות. מפקדו ציין את שירותו הטוב באולפן הווידאו.

אלוף פיקוד המרכז דאז, נחמיה תמרי, מסר למשפחה תעודת הוקרה לאחר נפילתו ובה כתב, בין היתר, על התקרית שבה מצא גיתי את מותו: "גיתי התעשת במהירות, פתח באש והסתער לעבר המחבלים ובכך גרם להם להפסיק לירות ולנוס על נפשם. גיתי ז"ל נפל בהסתערותו." כתבות על-אודות נפילתו התפרסמו בעיתונות היומית.